נשיא המדינה, יצחק הרצוג נשא דברים היום (שלישי) בוועידת ישראל לדמוקרטיה של עיתון "הארץ". "אינני ניצב כאן לפניכם הבוקר כנביא זעם, אך בתוך עמי אני יושב. אני מביט כמוכם בשבירת כללי השיח הציבורי, מאזין בקשב ובכאב להשתלחויות חריפות ולמתקפות בוטות. ואני דואג לדמוקרטיה שלנו.

לא שהדמוקרטיה שלנו איננה מתפקדת. נהפוך הוא. על אף כל האיומים ולמרות האתגרים הבלתי פוסקים שהמציאות הפוליטית זימנה למדינת ישראל בשנתיים האחרונות – הדמוקרטיה הישראלית עמדה איתן ברוחות הסוערות של מערכות הבחירות התכופות, והוציאה מתוכה ממשלה שאך כעת אישרה תקציב מדינה, שהוא קריטי כל כך לתפקוד המערכות השלטוניות. היא בעצם הוכיחה כושר עמידה מרשים ביותר. כעת אני מקווה לראות את האופוזיציה והקואליציה – כל אחת בדרכה – נרתמות לעבודה הפרלמנטרית השוטפת, בדיונים ובחקיקה, ופועלות בשליחותו הנאמנה לשירותו של הציבור ששלח אותן לכנסת. אהבתי לראות אמש דיון 40 חתימות במליאה, דיון מעניין, אפילו לוהט. זה הזכיר לי נשכחות. זה המקום הנכון לקיים דיון כזה. אבל לצד האיכויות של הדמוקרטיה שלנו, אני רוצה לדבר בפניכם על האתגרים שעומדים בפנינו, ובראשם האיום על הנכס הגדול ביותר של הדמוקרטיה, זה שבלעדיו אין לה קיום – אמון הציבור.

מרגע שהתחלתי לכהן כנשיא, אני מדבר פעם אחר פעם, כמעט בכל פורום, על אותם "חיילים אלמונים" – עובדי ציבור ומדינה – שפועלים בשליחות עצומה, ודואגים לילות כימים לרווחת חיינו, ביטחונינו וקיומנו כאן. נשות ואנשי מערכות הבריאות והרווחה, מערכת החינוך, אנשי כוחות ההצלה, השיטור והביטחון, ועוד ועוד. יש לנו משרתי ציבור נפלאים. והאיום מתחיל בכך שמטילים בהם דופי בצורה בלתי נסבלת ומכרסמים באמון הציבור בהם ובתפקידיהם. ביקורת כלפיהם כמובן לגיטימית ואפילו לעיתים מחוייבת המציאות, הטלת דופי והטלת רפש – לא ולא.

לצערי, במשך תקופה ארוכה מדי אנחנו חווים מתקפות חוזרות ונשנות כלפי משרתי הציבור במגוון תפקידיהם. מתקפות שכאמור מביאות לכרסום מתמיד ומזדחל באמון הציבור במוסדות המדינה ורשויותיה. אז הנה התרחיש, והנה התוצאה המסוכנת: המדינה, כגורם מסדר – נחלשת. הטובים – מפחדים להיות משרתי ציבור. השיסוי והפילוג הולך וגובר. גבולות השיח, אל מול מוסדות המדינה – נשחקים עד כדי סכנת פרימה, ו"אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ". וכאן חשוב לאמר: אל תטעו, האחריות למצב אינה נחלתו הבלעדית של מחנה פוליטי אחד, או קבוצה כזו או אחרת.

הדפוסים הללו נוכחים בשנים האחרונות בכל צדדי המפה הפוליטית ובכל רחבי הארץ. כשאנחנו ממהרים לתייג כל אדם – ואפילו משרתי ציבור מסורים – כ"איתנו" או "נגדנו" – אנחנו פוגעים בדמוקרטיה הישראלית. כשאנחנו מתנצחים רק כדי לנצח – אנחנו פוגעים בדמוקרטיה הישראלית. כשאנחנו מבטלים עמדה, בלי בכלל להקשיב – אנחנו פוגעים בדמוקרטיה הישראלית. ובכנות גמורה גבירותי ורבותי, אף צד בפוליטיקה הישראלית איננו חף מכל אלה. המצב הזה מזין את עצמו ומתעצם; ומתגלגל לכדי השפעה על כל השיח הציבורי ובמיוחד ברשתות החברתיות, ועל תרבות הוויכוח הפוליטי בישראל; מכשיר חרמות והתעמרות וסתימת פיות ופחד להביע את דעתך; מהווה מודל גרוע מאוד לחיקוי לצעירות ולצעירים שלנו; מכרסם בחוסן הלאומי שלנו; וכמעט שאיננו מותיר לנו מכנה משותף. ואז – הדמוקרטיה אולי מנוכסת לעתים לצד כזה או אחר, אבל היא לכאורה אינה של כולם. ואם הדמוקרטיה לא של כולם, היא לא של אף אדם. כי כך עובדת דמוקרטיה.

כאמור, אני שב ומדגיש: האחריות למצב איננה מוטלת על צד אחד בלבד, ולכן כל הצדדים חייבים להירתם לטובת השינוי. הדרך היחידה, היחידה, לבסס מחדש את אמון הציבור הישראלי בדמוקרטיה, עוברת בהבנה היסודית, שאין לאף צד בעלות על הדמוקרטיה הישראלית. שלא רק אני, אלא גם מי שחולק עלי – מאמין בדמוקרטיה הישראלית. שלא רק אני, אלא גם מי שחולק עלי – מאמין בזכותו של הרוב לקבוע ובחובתו לשמור על זכויות המיעוט. שלא רק אני, אלא גם מי שחולק עלי – שואבים את זהותם ממגילת העצמאות של מדינת ישראל, ומאמינים גם, כלשון המגילה: ב"זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית" – וגם בחובתה של מדינת ישראל לקיים, שוב, כלשון המגילה: "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה". שלא רק אני, אלא גם מי שחולק עלי – פטריוט ישראלי, איש הארץ הזו, שאוהב אותה בכל ליבו.

אתמול השתתפתי בוועידת החינוך הלאומית של מרכז ישיבות בני עקיבא והעיתון "מקור ראשון". כפי שעשיתי שם – ובכל מקום ובכל אתר מאז הושבעתי לתפקידי – אני קורא גם מכאן, לכלל המחנות בישראל: לפני שיהיה מאוחר מדי, לפני שנגיע לנקודת האל-חזור, בואו נעשה כל מאמץ לשוב אל המכנה המשותף שלנו.

בוועידה של גוף תקשורת מכובד כמו "הארץ", אני מבקש לפנות גם אליכם – כל נשות ואנשי התקשורת בישראל – ולקרוא לכם להירתם למאמץ. הדרך לשינוי השיח ולביסוס הדמוקרטיה עוברת גם באולפנים ובעיתונים, מעל גלי האתר, וכמובן ברשתות החברתיות. אל תשתפו פעולה עם זירות השיסוי. הפסיקו לתת במה לביריונות. אל תתנו מקום רק למחלוקות אוטומטיות – אלא גם לביקורת בונה, להקשבה זה לזה, ואפילו כשהיא לא מלווה בהסכמה. היו פלטפורמה איכותית לוויכוחי עומק שמשיאים ערך ציבורי. זו משימה לאומית, שכולנו מחויבים לקחת בה חלק. אני מאחל לכם המשך ועידה משמעותית ומשפיעה. עלו והצליחו", סיים הרצוג.